תנ"ך על הפרק - דברים כד - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

דברים כד

177 / 929
היום

הפרק

מִצְוֹת רַבּוֹת נוֹסָפוֹת

כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽוֹ׃וְיָצְאָ֖ה מִבֵּית֑וֹ וְהָלְכָ֖ה וְהָיְתָ֥ה לְאִישׁ־אַחֵֽר׃וּשְׂנֵאָהּ֮ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲרוֹן֒ וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּית֑וֹ א֣וֹ כִ֤י יָמוּת֙ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲר֔וֹן אֲשֶׁר־לְקָחָ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃לֹא־יוּכַ֣ל בַּעְלָ֣הּ הָרִאשׁ֣וֹן אֲשֶֽׁר־שִׁ֠לְּחָהּ לָשׁ֨וּב לְקַחְתָּ֜הּ לִהְי֧וֹת ל֣וֹ לְאִשָּׁ֗ה אַחֲרֵי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻטַּמָּ֔אָה כִּֽי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תַחֲטִיא֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃כִּֽי־יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא־יַעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל־דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת־אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר־לָקָֽח׃לֹא־יַחֲבֹ֥ל רֵחַ֖יִם וָרָ֑כֶב כִּי־נֶ֖פֶשׁ ה֥וּא חֹבֵֽל׃כִּי־יִמָּצֵ֣א אִ֗ישׁ גֹּנֵ֨ב נֶ֤פֶשׁ מֵאֶחָיו֙ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהִתְעַמֶּר־בּ֖וֹ וּמְכָר֑וֹ וּמֵת֙ הַגַּנָּ֣ב הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃הִשָּׁ֧מֶר בְּנֶֽגַע־הַצָּרַ֛עַת לִשְׁמֹ֥ר מְאֹ֖ד וְלַעֲשׂ֑וֹת כְּכֹל֩ אֲשֶׁר־יוֹר֨וּ אֶתְכֶ֜ם הַכֹּהֲנִ֧ים הַלְוִיִּ֛ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖ם תִּשְׁמְר֥וּ לַעֲשֽׂוֹת׃זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃כִּֽי־תַשֶּׁ֥ה בְרֵֽעֲךָ מַשַּׁ֣את מְא֑וּמָה לֹא־תָבֹ֥א אֶל־בֵּית֖וֹ לַעֲבֹ֥ט עֲבֹטֽוֹ׃בַּח֖וּץ תַּעֲמֹ֑ד וְהָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ נֹשֶׁ֣ה ב֔וֹ יוֹצִ֥יא אֵלֶ֛יךָ אֶֽת־הַעֲב֖וֹט הַחֽוּצָה׃וְאִם־אִ֥ישׁ עָנִ֖י ה֑וּא לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב בַּעֲבֹטֽוֹ׃הָשֵׁב֩ תָּשִׁ֨יב ל֤וֹ אֶֽת־הַעֲבוֹט֙ כְּבֹ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וְשָׁכַ֥ב בְּשַׂלְמָת֖וֹ וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ וּלְךָ֙ תִּהְיֶ֣ה צְדָקָ֔ה לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃לֹא־תַעֲשֹׁ֥ק שָׂכִ֖יר עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן מֵאַחֶ֕יךָ א֧וֹ מִגֵּרְךָ֛ אֲשֶׁ֥ר בְּאַרְצְךָ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃בְּיוֹמוֹ֩ תִתֵּ֨ן שְׂכָר֜וֹ וְֽלֹא־תָב֧וֹא עָלָ֣יו הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֤י עָנִי֙ ה֔וּא וְאֵלָ֕יו ה֥וּא נֹשֵׂ֖א אֶת־נַפְשׁ֑וֹ וְלֹֽא־יִקְרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥יש בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ׃לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּ֖ט גֵּ֣ר יָת֑וֹם וְלֹ֣א תַחֲבֹ֔ל בֶּ֖גֶד אַלְמָנָֽה׃וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מִשָּׁ֑ם עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃כִּ֣י תִקְצֹר֩ קְצִֽירְךָ֨ בְשָׂדֶ֜ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֧ עֹ֣מֶר בַּשָּׂדֶ֗ה לֹ֤א תָשׁוּב֙ לְקַחְתּ֔וֹ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶ֑ה לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃כִּ֤י תַחְבֹּט֙ זֵֽיתְךָ֔ לֹ֥א תְפָאֵ֖ר אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃כִּ֤י תִבְצֹר֙ כַּרְמְךָ֔ לֹ֥א תְעוֹלֵ֖ל אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
אחרי אשר הטמאה. פרש"י לרבות סוטה הנסתרה פי' וזנתה אבל סתירה לבד ולא נודע שהיא טמאה אינה אסורה לבעלה. וכתב הרמב"ן על דרך הפשט אחרי אשר הוטמאה לבעל הראשון דבורה (שבעת?) שידעה האחרון נחשבת טמאה לראשון. וטעם הלאו הזה שלא יחליפו נשותיהם לכתוב לה גט בערב ובבקר היא שבה אליו וזה פי' ולא תחטיא את הארץ כי זה לחטאים גדולים. ובסיפרי ולא תחטיא את הארץ להזהיר ב"ד על כך: ולא יעבור עליו לכל דבר. פי' ר' אברהם ל' של לכל נוספת. והרמב"ן פירש לא יצא בצבא ולא יעבור עליו פי' על הצבא הנזכר לכל דבר כמו שאמרו רבותי' שאינו צריך לספק להם מים ומזון וזהו לא יעבור על הצבא לא להיות פקיד על אנשי הצבא או להיות מצביא את העם לכל הצריך להם כגון סיפוק מים אלא לא ישגיח רק בשמחתו: לא יחבול רחים ורכב. מקרא קצר הוא ופירושו לא יחבול החובל. ועל דרך הדרש אתי שפיר שחוזר על למעלה ושמח את אשתו לא יחבול וגו' פי' לא ימשכן בתשמיש למונעו ממנה כמו ויהי הוא טוחן: גונב נפש מאחיו. וגם אדום נקרא אחיו לכך פי' מישראל: זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים. פרש"י אם באת ליזהר שלא תלקה בצרע' לא תספר לשון הרע. וכתב הרמב"ן ולפי דעתי שהוא מצות עשה ממש כמו זכור את יום השבת. זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים. זכור את אשר עשה לך עמלק שהוא אזהרה מלדבר לשון הרע שמצוה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה השם לצדקת הנביאה שלא דיברה אלא באחיה ובפניו ולא בפני רבים וכל מעשיה הטובי' לא הועילו לה גם אתה אם תשב באחיך תדבר לא תנצל ולא שיזכור במחשבת הלב אלא בפיו וכן דורש בסיפרי זכור את אשר עשה ה' למרים יכול בלבבך כשהוא אומר השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד הרי שמירת הלב אמורה הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך. ואיך יתכן שלשון הרע שהוא שקול כשפיכות דמים לא תהיה בו בתורה לא תעשה גמור או לאו הבא מכלל עשה אבל בכתוב הזה אזהרה גדולה להמנע ממנו בין בגלוי בין בסתר בין במתכוין להזיק ולהבזות בין אינו מכוין להזיק כלל והוא מצוה מכלל התרי"ג מנאה בעל הלכות וכל המונים אחריו: ואם איש עני הוא. קורא אותו עני שאין לו אחרת כיוצא בה שאם היו לו ב' כלים מאותו המין נוטל אחד ומחזיר אחד בין שהוא עני בין שהוא עשיר: לא תעשוק שכר עני ואביון. פי' דיבר הכתוב בהווה שהעניים והאביונים והגרים משכירין עצמן. ורש"י פי' לעבור על העני בב' לאוין: ביומו תתן שכרו. פי' הרמב"ן רבותי' דרשו זה בשכיר לילה שיש לו זמן כל היום ולא תלין דבר בשכיר יום שיש לו זמן כל הלילה. ועל דרך הפשט ביאר מה שכתוב לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר כי דרך הפסוקים לדבר בהווה ומנהג לשכור פועל ביום ולערב הוא יוצא טרם בא השמש ומצוה הכתוב לפורעו כשהשלים מלאכתו ביומו מיד ושלא תבא עליו השמש כדי שיקנה בשכרו מה שיאכל הוא ובני ביתו בלילה: כי עני הוא. כרובי הנשכרים ואל השכר הזה הוא נושא את נפשו שיקנה בו מזון להחיות את נפשו ובא לבאר למה לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר שאם לא תפרענו ילך לביתו ואין לו מה יאכל וימות ברעב בלילה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך